הכפרי לא מת מהקור, הוא מת מההחלטה..
מסופר על אדם כפרי, פשוט, שמבוקר ועד ערב היה טרוד במחשבות והתלבטויות:
"האם אני חי?" שאל את עצמו. או שמא, "אני מת?"
אובססיה דבקה בו, ובכל הזדמנות הרהר לעצמו "באיזה מצב אני נמצא? חי או מת?"
הלך הכפרי בצהרי היום לשאול בעצת אשתו.
“אשתי היקרה, אני חי או מת? מה המצב שלי?”
ענתה אשתו, ברצינות תהומית:
“תיגע ביד שלך. אם אתה מרגיש חום – סימן שאתה חי.
תיגע במצח. אם אתה מרגיש חמימות – סימן שאתה חי.”
חזר הכפרי לעיסוקיו רגוע ושמח ואמר לעצמו: “עכשיו אני בטוח שאני חי.”
כעבור מספר ימים, שב הכפרי לעבודתו – כריתת עצים ביער. באותם ימים היער היה קפוא, שלג כיסה את הכול.
באמצע חטיבת העצים, נגע הכפרי באקראי בידו ושם לב שהיא קפואה. מיד נגע גם במצחו – והנה, הכול קר.
הלום, הוא נזכר בשיחה עם אשתו, והרהר לעצמו:
“אשתי הרי אמרה שכאשר הכול קר – אני מת, אז כנראה שאני מת.
אז בשביל מה אני מתאמץ לכרות עצים אם אני בעצם מת?”
הניח הכפרי את הגרזן, נשכב על הקרקע, השלים עם העובדה שהוא מת, והחל לחכות לבאות.
בינתיים, זאב החל מתקרב לעברו. תחילה, הוא הבחין בחמורו של הכפרי עומד ליד העץ ומיד התנפל עליו וטרף אותו.
“כמה חבל שאני לא חי…" אמר הכפרי לעצמו. "הייתי מציל את החמור ומגרש את הזאב.”
כדרכו של עולם, כעבור מספר דקות החמור הפך לגל של עצמות.
בחלוף עוד מספר דקות. הל הזאב להתקרב לכלבו של הכפרי בצורה מאיימת. גם הפעם אמר הכפרי לעצמו:
“כמה חבל שאני לא חי…”
הזאב עשה את שלו, עד שאחרי זמן־מה, הבחין לפתע באדם שוכב על הקרקע ללא ניד וניע.
בלי לחשוב ובלי להתלבט, הפך הזאב את הכפרי לקורבנו הבא…
הכפרי לא מת מהקור. הוא מת מההחלטה…
•
לפעמים נוח לנו להישאר באשליה:
אין סיכוי, המצב “מת”.
נוח להשלים עם חיסרון מסוים, להשלים עם מוות רוחני.
קל לוותר על תקשורת עם בן זוג "שאין מה לדבר איתו"…
נוח יותר להשלים עם חוסר תקווה מול ילד "אבוד",
בקלות דעת, אנו בוחרים להשלים עם המצב ולקבוע:
“ככה זה, זה לא ישתנה. שום דבר לא יזוז.”
והאמת היא, שכמעט תמיד – בעצם, אולי תמיד – זה מתחיל בראש שלנו ונגמר בראש שלנו.
אם החלטנו שכאשר קר – אז המצב מת, שום דבר לא יעזור.
אבל אם אנחנו מחליטים תודעתית שאנחנו חיים –
לא משנה אם קר,
לא משנה אם קשה,
לא משנה אם המצב נראה נואש –
תמיד יש תקווה, תמיד יש אופק, תמיד יש פתרונות.
הקדוש ברוך הוא, הרי ברא את העולם שלם ומוכן לתפעול כדי שאנחנו נחיה.
ומה הם חיים? היכולת לשנות.
לחיות פירושו להאמין שהכול בר־שינוי.
זה המסר שחוויתי בהדלקת נרות בימים האחרונים, ימים שלא היו קלים לכולנו.
גם כשחשוך,
דווקא כשחשוך,
גם כשנראה שאין עם מי לדבר –
האש הפנימית מנצחת את הקור ואת המוות.
•
ולכל מסר, יש גם מעשה בפועל:
ולכן, אני מרגיש חובה וזכות להציע לך הזדמנות חד־פעמית:
לעלות על העגלה ולקחת אחריות.
להחליט שיש חיים.
בשנים האחרונות, התוכניות של 'דרך הבית' עזרו לאלפי משפחות בתחומים רבים:
בהתמודדות עם גיל ההתבגרות,
בשיח עם בנים על ההתפתחות האינטימית שלהם,
לאלפי בחורים ובחורות בשידוכים שבנו בתים שמחים ובריאים יותר,
לזוגות שהיו תקועים במשבר כלכלי או באתגרים זוגיים –
כולם – השקיעו זמן, למדו, התקדמו, ולבסוף הצליחו לחיות הרבה יותר טוב.
תכלס:
זה הזמן להצטרף לאחד הקורסים שלנו:
• קורס זוגיות – 'שהשמחה במעונו'
• קורס הורות – 'המכללה להורים'
• קורסים בהתנהלות כלכלית – התנהלות כלכלית ויציאה מחובות, רכישת דירה או – שינוי גישה – פרנסה בהרחבה.
פשוט נכנסים לאתר, בוחרים את הקורס שלכם,
ומקבלים את כל הקורסים ואת כל אפשרויות התמיכה –
שישנו לכם את החיים!
זה הזמן להחליט לחיות,
להגביר את האור,
ולהשקיע בדברים החשובים באמת בחיים.
כי החיים מתחילים במקום שבו מפסיקים לוותר.
