‘שנה-ראשונה’. כמה רעננות, חיים חדשים, שמחה והתרגשות יש בצמד המילים האלו.
ואכן זו שנה מיוחדת שמהווה בסיס לקשר הרגשי, להיכרות, להתאחדות ולאהבה בין בני הזוג.
מקור המושג הוא מדיני מלחמות ישראל – ‘נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח’.
לא יצא בצבא, לא יעסוק בצרכי הכלל ולא יציל את העולם, רק יבנה את ביתו.
אצל רבים מאיתנו השנה הראשונה מקבלת צבעים של שאיפות, של מאוויים ושל חלומות. של חופש יחסי מעול (ילדים, כלכלה) של חיבור, של הבנה, של ביחד ושל קירוב.
על בסיס הציפיות שלנו – מתלבשות האכזבות.
“היינו ילדים”
בקליניקה, אני שומע זוגות שמרגישים שהם פספסו את המומנטום של השנה הראשונה.
הם אומרים: “לא הכרנו את עצמנו ובזבזנו את השנה הראשונה במריבות מטופשות”.
האשה אומרת: “נכנסתי להריון מוקדם מידי ובמקום להכיר את בעלי, הייתי צריכה להכיר את עצמי מחדש”.
לעיתים האשם תלוי בכל מיני דברים השרדותיים. מעבר דירה, עבודות, מצב כלכלי דחוק ועוד.
החסר הוא, כמובן, לא רק הפספוס של החוויות הנעימות, אלא העדרותו של בסיס הקשר לכל החיים.
זוג יכול לחיות 10 – 20 שנה יחד ולהמשיך לסחוב את החסר: ‘לא הייתה לנו שנה ראשונה’.
אפשר להשלים
וכאן הבשורה: השנה הראשונה מקובעת ל12 – 13 חודשים הראשונים לנישואין, רק בהלכות מלחמה..
אבל באופן רעיוני, מבחינת המרכיבים והמאפיינים שלה, היא יכולה להתחיל כאן ועכשיו ולהביא אל חיינו את המיוחדות והמתיקות שלה.
כמו שמסביר הגאון הרגצ’ובי, שנישואין זו מצווה מתמשכת – לא מצווה שהסתיימה ביום הנקוב בהזמנה.
זה כאן ועכשיו, זה ענין בנפש, ובנכונות וכמה פעולות פשוטות נוכל להתחיל אותה מחדש.
עם 4 ילדים, עם הרבה פחות זמן, עם הרבה פחות פניות ויכולת להשקיע בזמן איכות, עם עמל היום, עם שליחות ושאר עיסוקים, אנחנו בוחרים ליצור שנה ראשונה.
השראה אפשר לשאוב משנת ה’קבוצה’ של הרב משה אנטיזדה:
הוא כתב לרבי מה”מ בכאב שהוא פספס את שנת הקבוצה והרבי הורה לו להשלים אותה ע”י שיגיע בכל שנה לחודש שלם.
כך הוא הגיע 12 חודשים במשך 12 שנים וזכורני שכשהייתי אני ב’קבוצה’, הוא הגיע, התוועד ואמר ‘השנה סיימתי את הקבוצה שלי’.
אנו לומדים שאפשר להשלים – ולא רק מי שפספס, גם מי שניצל – יכול לעשות ‘שנה ראשונה’ שניה…
גם הילדים ירוויחו – הם יפסידו שעה בשבוע אבל ירוויחו אבא ואמא ממקום הרבה יותר מכיל, עמוק, מבין, רגוע ומשוחרר. שווה להשקיע.
קדימה מתחילים!
ראשית, צריכה להיות החלטה זוגית משותפת – אנחנו רוצים שנה ראשונה.
מהם המאפיינים של שנה ראשונה?
כמטפל זוגי אני יכול לומר מספר מאפיינים, אבל קודם כל – שבו אתם ודברו על זה, העלו כל אחד את חלומותיו לשנה הראשונה והחליטו מה זה בשבילכם.
יהיו שיגידו, זו שנה של היכרות, של רכות, של הבנה והשקעה, של פינוקים קטנים ושל ריגושים קטנים, מה זה עבורכם?
תאמו ציפיות
חשוב מאוד לומר שכל אחד מבני הזוג רואה אחרת את השנה הראשונה גם בכללי וגם בפרטים הקטנים. לכן שיחת תיאום ציפיות היא חובה:
‘מה זה בשבילי’, ‘מה הייתי רוצה שיקרה, באיזו תדירות ובאיזה אופן’, ‘מה יתן לי חוויה של ראשונית ופתיחה מחודשת’. רשמו את הדברים והתחילו.
אל תפחדו לטעות
התנסות מאפשרת לנו להתחיל בקטן ולהתפתח או לשנות כיוון. גם אם בדרך יש טעויות..
לדוגמה, אם החלטתם ללכת למסעדה פעם בשבוע וזה לא הצליח, כי אין מסעדה באזור, כי אין תקציב, או כי לא נהנתם, נסו אפיק אחר.
המטרה נשארת והיא להשקיע. להשקיע במשהו מאוד ראשוני בנישואין, של היכרות וריגוש ראשוני וזה אפשרי בכל שלב ובכל דרך ותמיד זה טוב ומאוד מבורך.
אמרו תודה
התדיר הופך להיות מובן מאליו – ועל מובן מאליו לא מביעים הערכה. שנה ראשונה היא הזמן להתרגש מכל מחווה, מכל מאמץ והשקעה. הביעו תודה על הדברים הקטנים של החיים!
כתבו פתקים
מה יש בפתקים שהם כה מרגשים? לא חשוב מה יש בהם, עשו זאת.
הנה רשימת השראות – קחו אותה למקום שלכם:
> משחק זוגי (משחקים איכותיים – קלפי היכרות מאת הרבנית רחל קעניג, ‘רגעים של קסם’ מאת מירב לביא, [ערכת משחקים מושקעת מבית ‘דרך הבית’ בדרך לצאת לאור])
> לימוד משותף בטהרת המשפחה ובחסידות.
> מחוות קטנות – לקנות שוקולד טעים, ‘חשבתי עליך במכולת’ וכדומה.
> היכרות – הסתקרנו ורכשו עוד ועוד מידע על בן הזוג, על אהבותיו, חלומותיו ומאוויו.
> שיחת אמון – היא לא תמיד נעימה, אך חשובה לדעת ‘מה גורם לך להרגיש בטחון, אמון ונאמנות בקשר?’
מה דעתכם?
יש לכם הערות והארות? רעיונות נוספים?
בואו נדבר על זה.
אשמח מאוד לשמוע וגם לענות.
הגיבו במייל info@derechhabayit.com
הרב מנחם קעניג, יועץ נישואין ומטפל זוגי, דרך הבית.
